בעיזבונו של פרופסור אהרון שולוב זואולוג ואנטומולוג, הוגה ומייסד גן החיות התנ"כי בירושלים (1907-1997) התגלה אוסף שקופיות עצום, עדות חיה ואובססיבית למסעות רבים ברחבי העולם בעקבות גני חיות. מצד אחד זהו אוסף שנועד למחקר וללמידה, אך הוא אינו מתוארך או מסודר באופן אינהרנטי. לכן יותר מכל זהו אוסף של אדם, שתשוקתו, סקרנותו ואהבתו לטבע הן אלה שהובילו ליצירת הארכיון האישי הזה, ששימש נקודת מוצא ממשית או קונספטואלית לאמניות בתערוכה זו. החיפוש אחר הדימוי, דרך איסוף מתמשך, הוא מאפיין הנוגע לכל אחת מהאמניות בתערוכה. בעבודתן האמנותית, כל אחת מהן הפכה ל"חוקרת טבע" בעצמה, תוך שהיא מגבשת עקרונות שונים למחקרה האישי

. עינת אמיר – בעבודתה "פרא" מציגה רישומי דיו של דמויות קופים (בבונים) על גבי גליל ניר גדול מימדים היוצר מרחב רישומי בחלל הגלריה. עינת יוצרת סצנה דמיונית, חושנית ומופשטת של להקת קופים תוך שימוש בפלטת צבעים מצומצמת (חום, ורוד) וחריטה בנייר. זהו מאבק בינה לבין גליל הנייר בניסיון לאלף אותו ע"י חריטות, שריטות, השתלטות ויצירת טקסטורה פרוותית רכה המרמזת על המקור החייתי של אותם דימויים מצוירים.

רינת אדלשטיין – מציגה את סדרת הוידיאו "מוצא אל הים והאבן", עבודות וידאו שעיקר עיסוקן הוא מבט בעולם שמעל ומתחת לפני השטח, אלמנט המומחש בין השאר דרך תיעוד פעולת הפיכת אבנים. זהו חיפוש אחר הגבול הדק שבין קיפאון ותנועה, הבא לידי ביטוי במדיום הוידיאו עצמו אך גם בחיים-מתים הנגלים בצילומיה. הפיכת האבן הדוממת מייצרת עולם תנועתי אינסופי ונבלע החושף צורות חיים נסתרות ואלמנטים פיסוליים מפתיעים, זאת בניגוד לציפורים המתועדות בעבודתה, התלויות כפסל קפוא ומרשים, משומרות ברגע מותן, בין שמיים ורשתות דיג.

לי היא שולוב – סורקת את השקופיות של סבה למחשב האישי ולאחר מכן מדפיסה אותן בהדפסת דיו על נייר. בעקבות הסריקה הנגטיבית של השקופית, מתחוללים מספר דברים: השקופית הופכת מאובייקט לדו-מימד, ברוב המקרים הדימוי נעלם ונותר רק ריבוע שחור. מכאן, היא מתחילה בפעולת שרבוט שחוזרת על עצמה ומבוצעת לרוב על ידי עט, כלי כתיבה פשוט ונישא, כמו מצלמה. פעולת השרבוט אינה מחויבת לצורה שמופיעה במציאות אלא מאלצת לייצר צורה חדשה ודמיונית מתוך הריבוע השחור. זהו מקום שמחפש את התמצית של הציור, את הרצון לחזור להיקסמות ולהתפעמות מהכתם, מהקו, מהמקום הפשוט והבסיסי ביותר של פעולת הציור.