22.6.17 | 22:00

 

פתיחת תערוכה קבוצתית "הלו, הלו, אבא... ואמא״

אמניות משתתפות : טל אילן, מלי דה-קאלו, פסי גירש, ראומה זוהר חיות

אוצרת : ראומה זוהר חיות

 

"כל ילד הוא קורבן של הוריו". את המשפט הלא פשוט לעיכול הזה שמעתי באחת מההרצאות של הצלמת פסי גירש. 

אני זוכרת שבאינסטינקט ראשוני הוא עורר בי התנגדות. בהמשך, נאלצתי להסכים עם אמיתותו. כולנו "נשאים" של טראומות בין דוריות שמועברות בלי שיש לנו יכולת לשלוט עליהן, הן נותנות בנו סימנים. מעבר של טראומות בין דוריות נחקר כבר שנים רבות בתחום בביולוגיה הנקרא "אפיגנטיקה" (שינוי הגן על ידי משובים מהסביבה ומהעולם). האפיגנטיקה חוקרת כיצד גורמים סביבתיים המשפיעים על ההורים עשויים לגרום לשינוי בהתבטאותם של גנים בצאצא. הממצאים שמצטברים מזה כשני עשורים מגלים שהדנ"א מגיב כל הזמן לסביבה ולרישומים שהיא מותירה בגוף. טראומות, תזונה, שינויים גדולים בחיים, וגם שינויים קטנים, כולם מותירים חותם בגנום ומשפיעים על המטען הגנטי שיעבור לדור הבא.

בלידה, רגעי ה"בריאה האנושית", ההורים הטריים נמצאים בפסגה (בדרגת אלים). רגעים מעטים אחר כך ומשם ואילך הם נאלצים להתמודד יום יום עם "יצירתם" מתוך אנושיותם, מתוך הילדים שהם היו עד לא מזמן, מתוך הטראומות שאליהן הם עצמם גדלו. 

"ההורות שונה מכל תפקיד אחר, זהו אולי התפקיד המורכב, המתמשך והלא אנוכי ביותר שצריך האדם לבצע בחייו" (מתוך: "המשפחה, מסע אל העמק השווה"). כאשר נכנסת למשוואה טראומת הגירושין העסק הולך ומסתבך. הטראומה של הגירושין פוערת את האדמה ובולעת את בן האדם שהיית או שיכולת להיות. כהורה, התפקיד המורכב הופך לתובעני עוד יותר. כילד, לעולם לא תדע איזה אדם היית יכול להיות אם הוריך היו נשארים יחד, מגדלים אותך, מתפעלים ממך יחדיו, חוגגים אתך בחגים ובימי הולדת.

דפוסי התקשורת בין הורים לילדים הנם בעלי תפקיד מכריע. קיימת השערה כי דפוסי התקשורת בין הורים אשר חוו את טראומת השואה לבין ילדיהם היא בעלת תפקיד מכריע בהעברת הטראומה לדור השני. ישנם מחקרים המציעים כי רגשות "אשמת הניצול" (של ניצולי השואה) עלולים לעבור אף לדור הילדים וזאת בתנאי שההורים "משדרים" לילד את תחושת האשמה והילדים מרגישים אשמים בסבלם של הוריהם, אף שלא גרמו, או תרמו, לסבל זה בשום אופן. 

טראומת הגירושין מייצרת אף היא תחושת "קורבן"/"ניצול" (Survivor) ומכאן גם יצר "הישרדות" מוגבר ובלתי נמנע אצל הילדים. 

"אחריות הורית" ואולי בעצם "התחייבות הורית" אינה מבוססת אך ורק על "רגשות הוריים" אינסטיקטיביים כלפי הילדים או על חוקים יבשים, אלא על היגיון, תבונה, בגרות וחמלה. חמלה כלפי עצמנו, כלפי אחד השני וכלפי ילדינו.

*

בתערוכה "הלו, הלו אבא...ואמא." משתתפות ארבע נשים אמניות. שתיים מהן עברו תהליך של גירושין ושתיים מהן בנות להורים גרושים. העבודות בתערוכה מנסות לייצר מרחב ויזואלי בו ניתן לחוות את שני צדי המתרס, המורכבות שבהם והחיבור ביניהם. בתערוכה יוצגו עבודות צילום, עבודות וידיאו ועבודת אינסטליישן. 

 

 

פתיחה : 22/06/2017 - נעילה: 15/07/2017

גלריה חנינא - מקום לאמנות עכשווית

שביל המפעל 3, תל אביב.

שעות וימי פתיחה : 

ד-ה : 16:00-19:00

ו-שבת: 11:00-14:00

 

Please reload