5.1.2017 | 20:00

פתיחת תערוכה קבוצתית חדשה: ״פשיטה״

מיכל נאמן, סיגלית לנדאו, ציקי אייזנברג, צוקי גרביאן, גידי סמילנסקי

אלי גור אריה, יונתן אולמן , רותם רוזנבוים, יונתן הירשפלד

אוצר: יונתן הירשפלד

"פסק הדין שלנו אין עמו חומרה יתרה. המצווה, שהנידון עבר עליה, תיחרת בבשרו במשדדה. על גופו של נידון זה למשל" - הקצין הורה על

האיש- "ייכתב: כבד את הממונה עליך!"

קפקא – "מושבת העונשין"

תערוכה זו היא צעד נוסף, נדבך נוסף, במפעל המחקרי שבו אני שרוי מזה יותר משנה. מתוך הכבישים הצדדיים ביצירתי שלי הגעתי להסתעפות הנתיבים הגדולה, מחלף רב קומות וערוצים של מטאפורת העור בתולדות האמנות. כתבתי בטורי במוסף "תרבות וספרות" בהארץ על פשיטות העור אצל מיכלאנג'לו, טיציאן וטייפולו, שם גם חשבתי על המטאפורה הזו בעבודותיהם של יצחק ליבנה ומיכל נאמן. הרצאתי על פשיטות העור של ריברה ואחרים, הצגתי את הציור של זריצקי וקופפרמן כציור של עור בטקסט שכתבתי על לאה ניקל ופורסם ב"ערב רב", ובניתי קורפוס רחב למדי של ידע ותובנה על הפוטנטיות הנפלאה של גופניות הציור.

למעשה זו הייתה צריכה להיות תערוכה מוזיאלית. איזשהו מוזיאון היה צריך להזמין אותי ואז ניתן היה באמת להציב רשימה ממצה של אמנים שכל אחד מהם יציג גוף עבודות שלם. פנורמה מחקרית רחבת היקף כזו הייתה יכולה לתמוך בתזה המרכזית ההולכת ונבנית בכתיבתי ובהרצאותיי מזה יותר משנה על אודות מרכזיות המושג באמנות הישראלית. התזה אודות ההבדל המהותי שמצאתי בין גופניות הציור האירופי (השור השחוט של רמברנדט או הסטיגמטות של פונטנה כמודל אחד) וגופניות הציור הישראלי מאידך. זו הייתה צריכה להיות תערוכה ממוקדת ציור, החושב את עצמו כגוף שהצבע הוא עורו. רציתי להשעין את טיעוניי על התובנה הענקית המגולמת בספרו של אלקינס על חומריותו של הצבע כנשא של תוכן. כלומר המעבר מהגופניות שנחדרותה חושפת את האמת שלה באמנות העולם לגופנית האוטמת ומכסה בנוסח המקומי. התמונה של החברה הישראלית כעין גלקסיה המסתחררת סביב החור השחור הבולעני של הטראומה (השואה, מלחמת השחרור, ששת הימים, יום כיפור ועוד) ותכליתה לאטום, לחבוש, לטייח, להשתיק את צעקתו של החור הזה.

בנתיים, עד שתתארגן תערוכה גדולה כזו, אנסה לנסח את עיקרי הדברים במתכונת של "ארוחת טעימות", מעט מהטובים והמובהקים ביותר. יתרונותיה של ארוחת הטעימות על פני סעודת המלכים ברורים: לא הפנורמה הכוללנית של המברשת הרחבה אלא דקירת הסיכה בנקודות המרידיאן האסתטי הפילוסופי האחד.

י.ה